הפוסט היום נוגע בספוט של הימור המשך בטרן לאחר שבפלופ עברנו מהגנה להתקפה וכ-Preflop Caller ביצענו רייז (מפוזיציה) או צ'ק-רייז (מחוץ לפוזיציה), ה-Preflop Aggressor השווה וכעת נפתח הטרן ואנו צריכים להחליט אם להמשיך ולהמר. נגיע לספוט הזה בשני ליינים מרכזיים:
- מחוץ לפוזיציה, בביג בליינד, לאחר ליין של X/B/R/C.
- בפוזיציה (בהשוואה מהכפתור או בקרבות הבליינדים) לאחר ליין של B/R/C/X.
מכיוון שבפלופ ה-PFA יכול לבחור בין הימור גבוה להימור נמוך (וגם אוברבט אבל אני לא משתמש בגובה הימור הזה בפלופ ולא לומד אותו בשלב הזה) וגם לרשות המגן יש לפחות שני גדלי רייז שונים כנגד כל הימור של ה-PFA יוצא שמדובר על 4 תתי-ליין לכל אחד מהליינים שתיארנו, בהתאם לגובה ההימורים של השחקנים.
ראשית, לא ניתקל בכל הליינים האלו באותה רמת שכיחות. אפשר להתרענן מעט בפוסט אודות הגנה כנגד C-Bet ולהיזכר כי תדירות הרייז כנגד הימור המשך בפלופ יורדת ככל שגובה ההימור של ה-PFA עולה, ושכנגד הימור המשך גבוה אנו כמעט לעולם לא נגן באמצעות רייז או צ'ק-רייז גבוה. לדוגמה אם אנחנו בביג בליינד, היריב ביצע הימור המשך בפלופ של 4 בליינדים, אנחנו נבצע צ'ק רייז של 13.5 בליינדים ב-8.1% מהמקרים ולעומת זאת נבצע צ'ק-רייז של 21 בליינדים רק בכ-1% מהמקרים.
כרגיל, כל הנתונים והדוגמאות בפוסט מגיעים משני ספוטים, CO vs BB ו- HJ vs BTN ומתייחסים למשחק קאש 100BB.
בפוסט אודות הגנה כנגד C-Bet ראינו כי חלק מטווח ההגנה שלנו יעבור להתקפה ויבצע רייז. טווח הרייז מורכב משילוב של ידי ערך ובלופים וככל שיש לנו יותר ידי ערך בטווח כך אנחנו צריכים למצוא יותר בלופים (למשל בפלופ בדירוג 8 יש לנו יותר ידי ערך מפלופ בדירוג K או A ולכן טווח הרייז שלנו מהווה חלק משמעותי יותר מטווח ההגנה הכולל.
כאשר עוברים מהגנה להתקפה בדרך כלל קל יותר למצוא את ידי הערך וקשה יותר למצוא את הבלופים, במיוחד בלוחות יבשים וסטטיים ללא ריצות טבעיות.
מה שנעשה בפוסט הזה הוא ראשית להבין את התדירויות הכלליות לספוטים השונים, אילו מבני לוח וקלפי טרן טובים יותר לטווח של ה-PFC ואילו טובים יותר לטווח של ה-PFA וגם נגע בכמה דוגמאות לשלושה מצבים דביקים:
- ביצענו רייז עם ריצה ופספסנו לגמרי בטרן. האם ממשיכים להמר?
- ביצענו רייז בלוח יבש עם בלוף יצירתי כמו double backdoor או זוג נמוך+אוברקארד. על אילו קלפי טרן נמשיך להמר ומתי עוצרים?
- ביצענו רייז עם יד ערך אך הטרן גילח לנו אקוויטי (למשל ביצענו רייז עם סט נמוך ובטרן הגיע קלף שמשלים ריצות).
לפני הכל, כרגיל, נתחיל עם נתוני בסיס לשני הספוטים. במשחק מחוץ לפוזיציה CO vs BB:
ובמשחק מפוזיציה HJ vs BTN:
לכל ספוט יש גובה הימור שונה, באופן גס הימור נמוך הוא בין 20-30% קופה, הימור גבוה 55-70% קופה ואובר-בט בין 100-150% קופה.
מסקנות ראשוניות מהנתונים:
- גם מפוזיציה וגם מחוץ לפוזיציה, באופן גס אנחנו נמשיך להמר רק בכ-50% מהמקרים. זו טעות נפוצה אצל חובבנים "להתחייב" לאגרסיביות, במיוחד מחוץ לפוזיציה, ולהמשיך להמר בתדירות גבוהה מאוד אחר הרייז בפלופ. בפוזיציה תדירות ההימור מעט גבוהה יותר מ-50% ומחוץ לפוזיציה מעט נמוכה יותר מ-50%.
- גם מפוזיציה וגם מחוץ לפוזיציה, בליין שבו גם ה-PFA בחר בהימור גבוה וגם ה-PFC ביצע רייז גבוה למעשה הסולבר בוחר בטרן או בהימור קטן או באול-אין. אלו ליינים שגם על פי הסולבר כמעט ולא מתרחשים ולכן לא נתעמק בהם.
- ביתר המקרים מפוזיציה אנחנו נבחר ברב המוחלט של המקרים בין הימור המשך גבוה לבין אוברבט.
- מחוץ לפוזיציה, כאשר ביצענו צ'ק רייז נמוך לאחר הימור נמוך של ה-PFA אנחנו נבצע גם הימור המשך נמוך בחלק מהמקרים, אך ביתר הליינים, גם מחוץ לפוזיציה, הבחירה היא בין הימור המשך גבוה לאוברבט.
טווחים
לפני שנעבור לנתח קלפי טרן וכיצד אלו משפיעים על התדירויות וגובה ההימור, נתאר את הטווחים איתם הגענו לספוט הזה.
ראשית התחלנו את הפלופ עם הימור המשך של ה-PFA. כאשר ה-PFA בפוזיציה מדובר בטווח מאוד רחב ומקוטב (בהתאם לגובה ההימור), כאשר הוא מחוץ לפוזיציה בלוח T ומעלה מדובר בטווח עם ליבה קוטבית, עדיין דיי רחב, ואילו בלוחות נמוכים מחוץ לפוזיציה ה-PFA מעלה עם טווח מצומצם ולינארי.
כעת ה-PFC שמגן כנגד הימור המשך, קיפל את הזבל המוחלט, השווה עם הידיים הבינוניות, ואילו הידיים החזקות והריצות מתחלקות בין טווח הרייז לטווח ההשוואה. כאשר אין מספיק ריצות טבעיות הבלופים יהיו ידיים מסוג זוג תחתון, אוברקארד, double backdoor או שילו של backdoor + אוברקארד או זוג בינוני/נמוך וכן הלאה. לעיתים בלוחות ממש יבשים הבלופים יתבססו יותר על בלוקרים.
בתגובה לכך, ה-PFA יזרוק את החלק התחתון של הטווח שלו (בהתאם לגובה ההימור והרייז כמובן), ישווה עם ידיים טובות וחלק מהבינוניות, ואת הידיים המאוד טובות והריצות יחלק בין טווח ההשוואה לטווח ה-3Bet.
כלומר הטווח של ה-PFA כולל מעט ידיים חזקות מאוד וריצות, והמון ידיים בינוניות עד טובות.
הטווח של ה-PFC שעבר מהגנה להתקפה כולל בעיקרו שילוב של ידיים חזקות מאוד וריצות.
ניתן דוגמה מוחשית: CO vs BB, הפלופ הוא J94r. השחקן ב-CO ביצע הימור המשך של 4 בליינדים, השחקן בביג בליינד ביצע רייז ל-11 בליינדים והשחקן ב-CO השווה.
טווח הצ'ק-רייז של הביג בליינד כולל ידי ערך מאוד חזקות כגון סט 9, סט 4, זוגיים עליונים ולפעמים AJ או KJ ואילו הבלופים העיקריים הם OESD או Gutshot כמו QT, T8, KQ ובנוסף מכיוון שמדובר בלוח דיי יבש וצריך להוסיף בלופים אפשר להמר מידי פעם עם ידיים כמו A4/K4/Q4 אשר גם כוללים Backdoor flush draw.
טווח ההשוואה של ה-CO כולל המון נסיכים עם קיקר סביר+, חלק מהתשיעיות והרביעיות (רצוי כאלו עם קיקר מעל הלוח ו/או backdoor flush draw או backdoor straight draw), חלק מהריצות (בעיקר OESD) וקצת סטים וזוגיים שמגנים על טווח ההשוואה שלו.
כמובן שלשני השחקנים יש עוד קצת קומבינציות שונות ומשונות ביד אבל בגדול אפשר להגיד שלביג בליינד יש טווח מצומצם ומקוטב שכולל ידיים חזקות מאוד כגון סטים וזוגיים ובלופים שהם בעיקר ריצות לסטרייט, ואילו ל-CO יש טווח יותר דחוס שכולל יותר זוג גבוה ומטה ובנוסף קצת ידיים מאוד חזקות וריצות לאיזון הטווח.
התיאור הכללי של הטווחים כבר מספר לנו את הסיפור של איך ייראו דפוסי הימורי ההמשך בטרן של הביג בליינד.
השחקן בביג בליינד מאוד ישמח לראות קלפים שמשלימים לסטרייט או קלפים חסרי משמעות ואילו השחקן ב-CO מאוד ישמח לראות זוג על הלוח.
כעת נראה את הנתונים הגורפים מפוזיציה (מימין) ומחוץ לפוזיציה (משמאל) של דפוסי ההימורים של ה-PFC לאחר שעבר להתקפה בפלופ. הנתונים הללו הם נתונים ממוצעים לשלושה מתוך ארבעת הליינים האפשריים מפוזיציה ומחוץ לפוזיציה, את הליין שבו לאחר הימור של 4 בליינדים בפלופ ה-PFC מעלה ל-21 בליינדים הסרתי מכיוון שזה ליין שמתרחש בתדירות כמעט אפסית והוא משבש את יתר הנתונים:
באופן דיי נדיר ניתן לראות מגמות דומות גם מפוזיציה וגם מחוץ לפוזיציה. ה-PFC יבצע הימור בטרן בתדירות גבוהה יותר בקלפים שמשלימים ריצות ובקלפים חסרי משמעות ואילו תדירות ההימור תרד בקלפים שמייצרים זוג או שלשה על הלוח. גם קלף שמשלים 4 לפלאש זוכה בתדירות הימור נמוכה מאוד.
מבחינת גובה הימור הבחירה היא כמעט תמיד בין הימור גבוה לאוברבט, החריגים היחידים גם מפוזיציה וגם מחוץ לפוזיציה הם קלפי טרן שמשלימים ריצות לפלאש או 4 לפלאש שבהם יש נוכחות גבוהה יותר של הימורים נמוכים.
התמודדות עם סיטואציות דביקות ו-Giveups
כאשר אנחנו מבצעים רייז/צ'ק-רייז בפלופ ועוברים מהגנה להתקפה, שחקנים רבים מרגישים מחויבות לאגרסיביות ומהמרים בתדירות גבוהה מהרגיל גם כשהדבר הנכון הוא דווקא לעצור את האגרסיביות ואו לראות קלף נוסף בזול או בחינם או אפילו לוותר על הבלוף ולצ'קצ'ק מתוך הבנה שנקפל כנגד הימור מהיריב. ויתור על הבלוף מכונה גם כ-Giveup והוא חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה האופטימלית.
כעת ננתח כמה דוגמאות ונראה עם אילו ידיים הסולבר בוחר להמשיך להמר ואילו ידיים עוברים לטווח הצ'ק.
ריצות שפספסו
נקח לדוגמה את המצב שתיארנו עם הלוח J94 רק שבמקום Rainbow נהפוך אותו ל-Two Tone ובטרן מגיע 2c חסר משמעות. לאחר סבב בפלופ של הימור המשך של 4 בליינדים וצ'ק-רייז של 11 בליינדים הקופה כעת עומדת על 27.5 בליינדים והלוח הוא Js9h4s2c. כל הריצות איתן הימרנו פספסו, מה עכשיו?
במקרה הזה הסולבר בוחר דווקא לצ'קצ'ק עם רב הריצות:
הריצות שאיתן כן נמשיך להמר יהיו שילוב של ריצות חזקות מאוד (קומבו או ריצה פלוס 9 ביד) שיכולות להשוות גם אולאין מהיריב ומנגד ריצות שנוכל לקפל בקלות כנגד רייז גבוה:
את מרבית הריצות שהן הריצות הבינוניות, אלו שממש ישמחו לראות עוד קלף מבלי לסכן עוד כסף כמו KQo או Q3s הסולבר יעדיף לצ'קצ'ק.
חשוב להגיד שאלו הנתונים לאחר ליין אגרסיבי בפלופ אשר יוצר SPR מאוד נמוך של בערך 1:3. כאשר נקח את אותו לוח עם ליין של הימורים נמוכים בפלופ (הימור המשך של 1.5 בליינדים, צ'ק-רייז של 6 בליינדים) והקופה היא רק 17.5 בליינדים, ב-SPR גבוה יותר נראה תדירות הימור גבוהה יותר עם ריצות:
הסיבה לכך היא שהליין וה-SPR משנים לנו את יחס הערך-בלופים שלנו בטרן וגם מכיוון שבליין "חלש" יותר מבחינת גובה הימורים, טווח ההשוואה בפלופ של ה-PFA יהיה מעט רחב יותר ויכלול ידיים כמו זוג 7 או זוג 8 עם עלה, AQ או AK עם backdoor flush draw וכן הלאה. עם טווח השוואה רחב יותר יש יותר ידיים שנאלצות לשחרר כנגד הימור בטרן על קלף שהוא חסר משמעות ולכן יותר קל להמשיך ולהמר ב-SPR גבוה יותר ואחרי ליין רך יותר וזה כמובן מגביר גם את תדירות ההימור שלנו עם ריצות.
בלוף בלוח יבש וסטטי
נקח לדוגמה את הדוגמן של הלוחות הסטטיים K72r בספוט של CO vs BB. הליין הפופולרי בפלופ הוא הימור המשך נמוך של ה-CO והרייז הפופולרי של הביג בליינד הוא של 13.5 בליינדים. מכיוון שזה לוח ללא בלופים טבעיים אנו נבלף עם ידיים שיש להם backdoor flush draw בדרך כלל עם שילוב של אחד או יותר מהמאפיינים הללו:
- זוג נמוך או בינוני – למשל 24s או 75s.
- backdoor straight draw – למשל 68s או 45s
- overcard – למשל A4s.
במצב כזה ה-PFA לא אמור לבצע 3bet אלא לקפל את תחתית הטווח שלו ולהשוות עם כל טווח ההגנה שלו שכולל המון 7, המון K, קצת 2, זוגות בין 88-QQ וקצת ידיים מאוד חזקות כמו סטים, זוגיים וזוג אסים.
ראשית לפי הטווחים הכלליים אנחנו מאוד נשמח להימנע בטרן מקינג, 7 או 2 ואנחנו נשמח לראות קלפים שמצד אחד לא מחלישים את טווח הערך שלנו ומצד שני מחזקים את הבלופים שלנו (בעיקר לבנה נמוכה או בינונית).
נראה למשל איך נראה טווח ההמשך של הביג בליינד כאשר הלוח הוא Ks7h2d3c:
שלוש תלתן הוא לכאורה חסר משמעות אבל מבחינת טווח הבלופים שלנו הוא הופך את חלקם לחסרי ערך (למשל Q9s) ואילו את חלקם הוא משפר, בין אם הוא הופך ידיים כמו 45 או 56 לריצה לסטרייט או שהימרנו עם A3 ועכשיו יש לנו זוג נמוך ביד.
עכשיו נראה את הטווח כאשר הטרן הוא 8s:
הקלף הזה משפיע על חלק אחר מהבלופים שלנו והפך ידיים כמו T9s או 69s לריצות קומבו וידיים כמו A3s לריצה לנאטפלאש, מנגד זה הפך ידיים כמו A4h או 35d לפרקטית חסרי ערך.
לאחר בחינה של מספר לוחות סטטים ומספר קלפי טרן שונים נראה שהדרך שלנו להמשיך בטרן לאחר בלופים בלוחות סטטים היא להמשיך להמר עם החלק בטווח שלנו שאסף עוד אקוויטי (תפסנו זוג קטן, ריצה לצבע או לסטרייט) ואנחנו פשוט מוותרים עם הידיים שהפכו לחסרי ערך לחלוטין. כפי שכבר ציינו כמה פעמים בפוסטים בנושא הטרן הוא שאנחנו נראה הרבה פחות בלופים עם אפס אקוויטי בטרן, במיוחד בליינים אגרסיביים יותר, וגם פה הסולבר מחלק את הבלופים לטווח המשך בלוף (אלו שהשתפרו) וטווח ה-giveups (אלו שהפכו לחסרי ערך).
מה קורה בלוח שבו אף בלוף שלנו לא השתפר? נראה למשל מה קורה כאשר בטרן מגיע Kc. זה גם קלף שטוב לטווח של היריב וגם הופך את כל הבלופים היצירתיים שלנו לחסרי ערך. זה הטווח:
אפשר לראות שהבלופים שלנו מתרכזים דווקא בקלפים הנמוכים יותר ואילו הטווח הגבוה יותר כמו Q9 או A3 ברובו המוחלט ירוק. במצב כזה קיצוני של מחסור חמור בבלופים הסולבר עובר לשיקולים שכבר ראינו בעבר – showdown value ובלוקרים.
הסולבר מעדיף במקרה כזה לצ'קצ'ק עם ידיים שעוד איכשהוא יכולים לנצח אם יפגעו בזוג בריבר ורק רוצים לנסות ולהגיע ל-showdown בזול ומעדיף להמר עם קלפים נמוכים כמו 2 ועוד קלף או פשוט בלופים באפס אקוויטי כמו אלו:
למה דווקא אלו? בלוקרים. בטבלה הבאה אפשר לראות את הבלוקרים הכי טובים לפי הסדר:
מלבד 2 ו-7 שחוסמים את הפולהאוסים של היריב והם בלוקרים שמאוד קל להבין, הסולבר לאחר מכן מעדיף קלפים כמו 4, 5 ו-6 ואכן אנחנו רואים הלימה בין דירוג הבלוקרים לבין הידיים שנבחרות לבלופים כאשר אין לנו ברירה אלא לבלף עם אפס אקוויטי.
למה דווקא 4 או 5 יהלום הם הבלוקרים הכי טובים אחרי 2 ו-7? אני יכול להעריך שזה קשור לכך שבחבילה נותרו K יהלום ו-K לב וזה גם לכך שטווח הפולד של היריב כולל המון זוגות בין 88-QQ ואנחנו לא רוצים לחסום את הטווח הזה אבל אני לא באמת נכנס לזה כעת. בכל מקרה אני לא יושב בשולחן ומחשב בראש האם 5 לב הוא בלוקר יותר טוב או פחות טוב מ5 יהלום. אני פשוט אמשיך רק עם הבלוקרים הבסיסיים שהם 2 ו-7 עם עוד קלף נמוך ונקווה לפולד מהיריב.
לסיכום, בלוחות יבשים אנחנו נמשיך לבלף עם הבלופים שאספו עוד אקוויטי בטרן, נוותר על הבלופים שהפכו לזבל מוחלט ובמידה ויצא קלף גרוע עבורנו ואין לנו שום בלוף מובן מאליו בקנה אנחנו צריכים להתחשב בבלוקרים ו-showdown value.
יד טובה שאיבדה אקוויטי
המצב האחרון שנבחן הוא כיצד ממשיכים בטרן כאשר ביצענו צ'ק-רייז עם יד טובה אבל הטרן גילח לנו חלק מהאקוויטי. נקח לדוגמה את הפלופ Js6s5d. בפלופ כזה נגיד שה-CO ביצע הימור המשך של 4 בליינדים והביג בליינד ביצע רייז ל-11 בליינדים עם טווח ערך שכולל סטים כמו 66 ו-55 וזוגיים כמו 56, J6 ו-J5.
ראשית חשוב לזכור שלמרות שהפעם אנחנו בוחנים את ידי הערך שלנו עדיין כשמסתכלים על הטווח הכללי קלפים שמשלימים ריצות טובים יותר עבורנו ולא עבור טווח ההשוואה של היריב שאמנם כולל כמובן ריצות אבל בעיקר הוא כולל נסיך וזוגות ביד שחלקם מעל הלוח וחלקם מתחת לנסיך. לכן כשמסתכלים על הטווח הכולל זה לא יפתיע אותנו שבקלפים שמשלימים ריצות הנטייה הברורה היא להמשיך בתדירות גבוהה כולל כמובן ידי הערך שהימרו בפלופ:
למעשה דווקא כשיגיע נסיך אנחנו נצ'קצ'ק עם המון מהפולהאוסים שלנו כי זה קלף מצוין עבור הטווח של ה-CO, הוא יהמר בתדירות גבוהה וכך נוכל לבצע צ'ק-רייז נוסף בטרן. מה שכן שווה לשים לב הוא גובה ההימור כאשר יש קלף שמשלים לריצות (אדום בהיר = הימור נמוך). במידה ומדובר בקלף שמשלים לפלאש אנחנו נעדיף הימור המשך נמוך (נשווה כנגד רייז ונקבל החלטה בריבר כאשר עוד יש מספיק צ'יפים מאחור ואנחנו לא מחויבים לקופה), כאשר יש השלמות לריצות שכמעט לא נמצאות בטווח של היריב אנחנו נעדיף הימור גבוה. למשל הקלף 3 משלים ריצות ל24 ו47, אלו שתי קומבינציות שלא באמת קיימות בטווח של ה-CO ולכן אפשר להמשיך ולהמר גבוה, גם 9 לב אמנם משלים סטרייט ל-78 שכן קיים בטווח של ה-CO אבל מדובר ביד אחת שעם חלק מהקומבינציות ה-CO צ'קצ'ק בפלופ ועם חלק הוא ביצע הימור המשך נמוך בפלופ ועם 78 עלה שהוא גם קומבו הוא ביצע לפעמים 3bet בפלופ ולכן בליין הספציפי הזה אנחנו נתקל לעיתים רחוקות מאוד ב-78 ואנחנו יכולים להמשיך להמר גבוה.
סיכום
התהליך המחשבתי כאשר אנחנו באים להחליט האם לבצע הימור המשך בטרן אחרי רייז או צ'ק-רייז בפלופ לא שונה מכל מה שביצענו בעבר בטרן:
- לנתח את הלוח וסוג הקלף שיצא בטרן לאור הטווחים של שני השחקנים.
- להעריך סטייה למעלה או למטה מתדירויות הבסיס של הליין שלנו.
- לבחור גובה הימור.
- לחלק את הידיים לטווח הימור שכולל ידי ערך וריצות וטווח צ'ק שכולל ידיים גבוליות, קצת ידיים נאטס להגנה, חלק מהריצות ואת ה-giveups שלנו.
המסקנה המרכזית מניתוח הספוט הזה היא לא להתחייב לאגרסיביות. אמנם עברנו בפלופ מהגנה להתקפה אבל מצד שני חשוב לזכור שכאשר ה-PFA משווה את הרייז שלנו בפלופ הוא לא עושה את זה עם אוויר אלא עם טווח שכולל המון ידיים שיכולות לעמוד באגרסיביות ולכן עלינו לבחור בקפידה מתי אנחנו ממשיכים לבלף, מתי אנחנו נרגעים עם ידי הערך שלנו ובעיקר מתי לשחרר, לוותר על הבלוף ולחכות להזדמנות טובה יותר.