PRE-FLOP – מבוא

poker, cards, ace-2619048.jpg

משחק הפוקר מורכב מארבעה שלבים (streets) , פרה-פלופ, פלופ, טרן וריבר. יש ויכוחים סוערים בנוגע למהו הסטריט הכי חשוב כאשר לרב הויכוח הוא בין פרה-פלופ לריבר. ברמה הנוכחית שאני נמצא בה ובהתאם ליריבים מולם אני משחק אני בצד הפרה-פלופ.

אף על פי שההימורים בריבר גבוהים בצורה משמעותית וכל טעות בודדת עולה לנו ביותר EV אעיד מניסיון אישי שכאשר בחנתי את היסטוריית הידיים שלי וניתחתי את הטעויות הגדולות שלי נדהמתי מכך שברובם בכלל לא הייתי אמור להיות בסיטואציה הזו אם הייתי משחק נכון פרה-פלופ.

אפשר לחשוב על זה כמו שחמט שמורכב משלב הפתיחה, משלב mid-game ומשלב end-game. אם מדובר במשחק בין שני גרנדמאסטרים יותר מסביר להניח ששניהם מכירים בעל פה את כל הפתיחות הטובות האפשריות ולכן אם תשאלו למשל את גארי קספרוב הוא יגיד לכם שמירב הניצחונות העודפים יגיעו דווקא מלימוד ואימון בשלב ה- end-game

לעומת זאת אם מדובר בשחקן מתחיל או בינוני ניתן להתקדם המון רק באמצעות לימוד מעמיק של הפתיחות ובצורה זו להגיע בצורה שעדיפה בהרבה על היריב והיתרון שלו לשלבים מאוחרים יותר במשחק.

אם נחזוק לפוקר, ברמות הגבוהות כל השחקנים המקצוענים יודעים בעל פה עם אילו ידיים צריך לתת 3bet מהסמול בליינד אחרי הימור של השחקן UTG או מה טווח ההגנה בביגבליינד אל מול רייז של הכפתור ולכן להחלטות בריבר יש יותר משקל. לעומת זאת, בסטייקים הנמוכים יותר ובטח בשולחן פוקר החברי שלכם בחמישי בערב כולם יודעים שזוג גבוה זה טוב ושני קלפים offsuite נמוכים זה רע אבל על כל הידיים שבין לבין לרב המוחלט של השחקנים אין מושג ברור מה המהלך הנכון. לכן מספיק שנעבוד על אסטרטגיית פרה-פלופ ברורה וחדה וכבר השגנו יתרון משמעותי.

יש ספר בשם Poker's 1% מאת אד מילר, בספר הוא מתאר את השלבים השונים של המשחק בצורה ויזואלית פשוטה באמצעות פירמידה.

בגדול התיאור אומר שהשחקן האופטימלי מתחיל פרה פלופ עם אחוז מסויים מהידיים, ממשיך לפלופ עם אחוז מסויים מהידיים, לטרן עם אחוז קטן יותר ואז לריבר ול-showdown עם אחוזים הולכים ופוחתים. כאשר משחקים אופטימלי, בצורה מאוזנת, עם התדירות הנכונה של בלופים והימור ערך הפירמידה נשארת יפה וחלקה.

במידה ופרה פלופ נסטה מהאסטרטגיה האופטימלית ונשחק עם יותר מידי ידיים אנחנו משבשים את הפירמידה והיא תראה כך:

את הידיים העודפות שיש לנו בתחתית אי אפשר להעלים ואנחנו נצטרך להיפטר מהן בשלב מסוים, כך למשל תראה הפירמידה לשחקן שנפתר מהידיים העודפות בפלופ:

יש עוד ורסיות שונות של הפירמידה בהתאם להיכן הטעויות נוצרות אבל העקרון שלו חוזר על עצמו – בכל נקודה במשחק יש את התדירות האופטימלית שבה יש לבצע כל סוג מהלך, אם מקפידים על התדירות הנכונה (או שואפים אליה) הפירמידה שלנו תהיה יציבה וחלקה, אם לא מקפידים על התדירות הנכונה הפירמידה מתעוותת ומכיוון ששללב הפרה-פלופ מהווה את הבסיס לכל יתר השלבים אנחנו נסחוב את הטעויות שלנו בשלב הזה במעלה הדרך.

האסטרטגיה האופטימלית אמנם מאוד מורכבת אבל גם במורכבות הזו יש כמה Low hanging fruits ולטעמי אם יש דבר אחד בלבד לקחת מהאסטרטגיה האופטימלית ושיעשה את ההבדל הגדול ביותר ב-EV לאורך זמן זה שלב הפרה-פלופ. 

הקפדה על משחק פרה-פלופ איכותי ויציב פשוט מונעת טעויות רבות ואובדן EV בהמשך המשחק, בנוסף לאחר מספיק תרגול היא מייתרת לנו את הצורך לחשוב בכלל על המהלכים ופשוט לעבוד על אוטומט בשלב העמוס ביותר של המשחק (בכל יד אנחנו נדרשים לקבל החלטה פרה-פלופ, רק באחוז קטן יחסית יש לנו החלטות קשות לקבל בריבר) כח העיבוד והריכוז של המח שלנו מוגבל וככל שנוכל לבצע מהלכים טובים ללא מחשבה נוכל לשחק לאורך יותר זמן, ביותר שולחנות במקביל ולהשיג תוצאות טובות יותר.

התאוריה של משחק הפרה-פלופ – קרב הבליינדים

זוכרים MDF ואלפא? אם לא אז כדאי לעשות התרעננות קטנה ולחזור.

במשחק cash סטנדרטי יש סמול בליינד וביג בליינד ואין אנטי (במשחקים לייב וגם במידה מועטה יותר באונליין לעיתים ניתקל בסטראדל, שלושה בליינדים, בליינדים זהים, אנטי שמשולם פעם בסיבוב ועוד וריאציות יצירתיות). הבליינדים הם המנוע לכל האקשן במשחק, המטרה שלנו מהכפתור למשל היא להרוויח את הבליינדים האלו, המטרה שלנו בבליינד היא להגן על הכסף שכבר השקענו.

אז מהי התדירות הנכונה לביצוע כל מהלך? נשתמש ב-MDF ואלפא לחישוב תדירות הגנה בדוגמה פשוטה ופופולרית (חישובי MDF טהורים יכולים להתבצע רק בריבר כאשר כל הקלפים כבר נפתחו ולכן נפשט קצת את הדוגמאות לצורך המחשה).

אנחנו בביג בליינד, כולם התקפלו אל הסמול בליינד, בקופה כבר יש 1.5 בליינדים. הסמול בליינד מחליט להמר עוד 2.5 בליינדים כדי לזכות בקופה. התדירות הנכונה לגובה ההימור הזה (האלפא) היא:

Alpha = 2.5/(2.5+1.5) = 62.5%

ובהתאמה הביג בליינד צריך להגן  37.5%  מהמקרים (בפועל הביג בליינד צריך להשוות בתדירות גבוהה יותר מכיוון שצריך להשלים רק 1.5 בליינדים לקופה של 4 בליינדים ובנוסף הוא נמצא בפוזיציה ולכן ה-EQR שלו גבוה יותר). אם הביג בליינד לא מגן בתדירות המתאימה הסמול בליינד יכול פשוט להמר עם כל שני קלפים ולהדפיס רווח קל לאורך זמן. לחלופין אם הסמול בליינד לא מעלה בתדירות הנכונה הביג בליינד יכול להתאים את עצמו ולהדפיס כסף לאורך זמן.

כדי להמחיש זאת נניח סיטואצית קיצון שבה הסמול בליינד שחקן סופר טייט שמעלה רק ב-20% מהמקרים והביג בליינד כאסטרטגיה נגדית קיצונית ולא אופטימלית בוחר לקפל כל יד, גם זוג אסים. התוחלת של הסמול בליינד במקרה כזה תהיה:

SB’s EV = (0.2*1.5) – (0.8*0.5) = -0.1

במילים אחרות, ככל שהסמול בליינד מהמר בתדירות נמוכה יותר ויותר כך הביג בליינד יכול להרשות לעצמו להגן פחות ופחות עד לרמה שאפילו לקפל זוג אס יכול להיות מהלך רווחי (כמובן רווחי פחות מלשחק עם זוג אס אבל הבנתם את הרעיון). 
מנגד, דמיינו סיטואציה שבה הסמול בליינד במאה אחוז מהמקרים דוחף אול אין עם מאה בליינדים. במצב כזה הסמול בליינד יכול לקפל בשלווה את כל הJT וה-T8S ולבנות טווח השוואה מאוד מצומצם ולהדפיס כסף על חשבון הסמול בליינד.

אז ברור שהפתרון האופטימלי עבור הסמול בליינד נמצא איפה שהוא באמצע. לצורך המחשה, הפתרון הפרקטי לקרב הבליינדים במשחק קאש 100BB נראה כך:

כלומר על הסמול בליינד לפתוח עם 52.4% מהיידים ולהעלות לשלושה בליינדים, וכנגד הימור שכזה על הביג בליינד להגן עם 59.6% מהידיים כאשר ב-18.5% מהמקרים ההגנה היא באמצעות 3bet והיתר באמצעות השוואה.

יש לציין שאם האסטרטגיה של הסמול בליינד תהיה להעלות לארבעה בליינדים זה ידרוש ממנו לצמצם את טווח ההעלאה ועל פי עקרונות ה-MDF זה ידרוש מהביג בליינד להגן בתדירות נמוכה יותר. בנוסף אם משחקים עמוק יותר, עם 200 בליינדים, על הסמול בליינד לפתוח בתדירות נמוכה יותר וזאת מכיוון שהוא מחוץ לפוזיציה במצב של SPR גבוה יותר. הפתרון ל-200 בליינדים נראה כך:

יש לשים לב שב-200 בליינדים הסמול בליינד צמצם את טווח הפתיחה בעשרה אחוזים אך הביג בליינד צמצם את טווח ההגנה בפחות מארבעה אחוזים. דוגמה נוספת לכך שככל שה-SPR גבוה יותר כך הפוזיציה הופכת לחשובה יותר.

משחק רב משתתפים

עד כה דיברנו רק על קרבות הבליינדים, מהי התדירות הנכונה מהכפתור או ה-CO? 

כאשר כולם התקפלו עד לכפתור, לכאורה, הוא יכול להמר 2.5 בליינדים כדי להרוויח את ה-1.5 בליינדים שבקופה והאלפא שלו תהיה זהה לזו שחישבנו קודם עבור הסמול בליינד. בפועל הטווח שנכון לפתוח איתו מהכפתור נמוך יותר (בסביבות 45%-50% תלוי גודל הימור, רייק, גובה ערימה ועוד) וזאת מכיוון שאחריו יש שני שחקנים שמגנים על הבליינדים שלהם וזה משנה מעט את המשוואה. כאשר השחקן מה-CO שוקל עם לפתוח קופה עליו לקחת בחשבון שלושה שחקנים שייגנו כנגד ההימור שלו ולכן עליו לפתוח בתדירות נמוכה אף יותר (כ-30% מהידיים).

כלומר ככל שיש יותר שחקנים שנותרו אחרינו אנחנו צריכים לתקוף את הבליינדים בתדירות נמוכה יותר ויותר כדי להגיע לנקודת שיווי משקל ולא להיות חשופים לניצול. האחוזים המדויקים בכל פוזיציה משתנים בהתאם לגובה הערימה, רייק וגובה ההימור שבחרנו ואנחנו נפרט את הפתרון המומלץ ל-6max cash 100bb לפרטי פרטים בהמשך וגם אספק קישורים לשלל כלים חינמיים מצוינים שקיימים ברשת כדי לחשב פתרון ליתר סוגי המשחקים.  

בהמשך נגיע לגובה הימור מומלץ, כיצד מגינים (השוואה/העלאה), מה עושים עם לימפרים וגם מהם הידיים המדויקות בכל נקודה. בשלב הזה חשוב להבין את הנקודות הבאות שנגזרות מאלפא ו-MDF:

  • לכל סיטואצית פרה-פלופ יש פתרון מדויק לנקודת שיווי משקל שיחסית קל ליישום המתבסס על התדירות הנכונה לתקיפה והגנה.
  • כל סטייה מהתדירות הנכונה תגרור אותנו להפסד בטווח הארוך כנגד יריב אופטימלי.
  • כאשר היריב שלך סוטה מהתדירות האופטימלית אתה יכול להמשיך לשחק אופטימלי ולהדפיס כסף או להתאים את עצמך לחולשות של היריב ולמקסם את ה-EV מולו.
  • ככל שיש יותר שחקנים שנותרו אחרינו אנו נתקוף בתדירות הולכת ופוחתת.
  • ככל שהיריב שלנו מעלה את גובה ההימור אנחנו צריכים להגן עם פחות ידיים ולהפך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *